יחסים

יום חמים ונעים אחד היא הופיעה, ללא כל הודעה מוקדמת, אמיצה ונמרצת, על גבה השחור צרור נקודות בלבן, זה לא היה מקומה הטבעי, היא היתה שייכת לענפי העצים, לשמים ולגגות הבניינים.

כנפיה המהירות הבהירו כי היא חדורת מטרה ועיקשת להתנחל על אדן חלוני.

בשעות הצהריים הגיעה היונה לקונן, ענפים וזרדים תפוסים בהידוק לתוך מקורה הקטן, בונה את ביתה החדש במרץ בל-יתואר.

הבטתי בה והיא בי, בוחנות זו את זו, עיניה מבקשות את חסדיי הטובים. אני מצידי בחנתי את היונה שנראתה כה שרירותית אך מעודנת.

מבחן היחסים בינינו היה מתוח. ברשותה שמים למכביר, עצים וגגות, ואני, אדמה לרגליי, תוהה מה יותר בטוח ? ומה לה ולדיור קבע בחלוני הזר?

דמיינתי שהיא אישה. אישה שדורשת יציבות לגוזליה, חרוצה ומסורה, אחראית ושורדת.

עברו ימים והיא החלה לבטוח בי, הכירה את דמותי , כשקרבתי לחלון כבר לא היתה עפה ונעלמת, המשיכה להזדקף ולהביט בי. הבנו ללא מילים שאנו בוטחות זו בזו, לא אפגע בה לעולם, אנחנו אישה לאישה, אמא לאמא!

מידי יום בדקתי שלא עזבה, נפשי יצאה אליה…

אט אט ובהדרגתיות נזדמנו אורחים וחברים אליה, מחציתם עפו אחרי יומיים, ויש את אלה הרציניים שנשארו.

ציוצי גוזליה הקטנים לעתים הנעים לאוזניי ולעיתים היה צווחני ומעיק, היא היתה מביטה בי בהתנצלות, נמסתי מיד, היתה בה הבטחה שהם גדלים וזה ייפסק. שוחחנו דרך העיניים. עבר הזמן הם באמת גדלו והיא הפכה לנינוחה יותר והרוגע שלה השקיט גם אותי.

בשעות הערב המאוחרות, כשרואים רק ניצוצות כוכבים מאירים מרחוק, מתכנסים היונים, כל אחד נעמד במקומו המדויק. מצטעפים לתוך נוצותיהם ונרדמים.

פעם חשבתי שהם עופות מיותרים לעולם ולחלוני, הסטיגמה שהכרתי לגביהם היתה שלילית, היום אני יודעת שבחלוני יש כינוס של שבט חכמים.

אני קוראת להם חכמים, כי בהם מתקיים סוד החיבור אחד לשני, הם שבט קטן ומלוכד, ההרמוניה ששורה ביניהם מדהימה ביופיה, חלוקת העבודה כצוות והנאמנות מלמדת אותי מהי חברות אמת ומהו כבוד הדדי.