ישיבות צוות

ישיבות צוות מורים היינו אירוע ארגוני בעל חשיבות רבה במכלול פעולותיו של בית הספר, משום שבמסגרתו נוצרת הזדמנות של תקשורת פנים אל פנים ומתגלים בו סממניו המובהקים של הארגון ודפוסי היחסים הבין אישיים (סומך ודרך-זהבי, 2005). בבית ספר נהוג להקדיש את מפגשי הצוות לבירור בעיות משותפות ופתרונן, מסירה והחלפת מידע וקבלות החלטות. בבתי ספר העל יסודיים, המסגרת הארגונית בה מתנהלת עבודת הצוות, היא בישיבות המחנכים עם  הרכז, היועצת ומנהל החטיבה (שרון ושחר, 1990).

 

 

ייעול ישיבות כמוהו כייעול תפקוד המוסד כולו. לפיכך חשיבות רבה להנהלת המוסד ולמוריו כאחד לפתח מיומנויות לעיצוב הישיבות וניהלן (שרון ושחר, 1990). שיתוף הפעולה בין מנחה הישיבה ליועצת הכרחי וישמור על הדיון כשהוא לא סוטה לאחד הקטבים רגשי או מעשי. במימד התקשורת בצוות: התוכן המועבר הנו משני בחשיבותו לתהליך שבאמצעותו נעשית ההעברה. חשיבות רבה הם מייחסים לאווירות פתיחות ואמון ומציינים שיש לשמור על קיום הדיון באווירה לא שיפוטית, ומתן לגיטימציה לכל חבר להגיד את אשר על ליבו.

שרון ושחר (1990) מרחיבים על נושא התקשורת בצוות וגורסים כי תקשורת טובה אינה עניין רציונלי בלבד. תחילתה במודעות לאופן ההתבטאות ולהשפעות הרגשיות השונות על המאזין. בצוות של מורים העובדים זה לצד זה משך תקופה ארוכה קיימת סכנה כי קשיי התקשורת יצמצמו את המגע ביניהם מחשש לעימותים. כתוצאה מכך פוחתים המגעים שיש בהם סיכוי לחוסר נעימות והתקשורת והיחסים הבין אישיים מצטמצמים. במציאות כזו לא יתאפשר דיון מעמיק בנושאים חשובים מבלי שיתעוררו תגובות רגשיות עמוקות ומחלוקות, ופוחתת היעילות של הארגון.

סומך ודרך זהבי (2005) טוענות כי מיומנויות תקשורת בצוות מתבטאות בעיקר בהקשבה פעילה, כלומר גילוי עניין בדברי הזולת, הבנת רגשותיו והתייחסות להקשר שבו הן צמחו. הימנעות משיפוטיות, האשמות או הכללות, אמפתיה ושיווניות